How Jewish Society in Eretz Israel Confronted the Challenge of Music in the Roman Period / לשאלת ההתמודדות של החברה היהודית בארץ-ישראל עם המוזיקה בימי בית שני, המשנה והתלמוד

• Published in: קתדרה: לתולדות ארץ ישראל ויישובה 2009-06 (132), p.55-76
• Main Authors: פרידהיים, עמנואל, Friedheim, Emmanuel
• Format: Article
• Language: Hebrew
• ISSN: 0334-4657

מחקר זה סוקר את יחס החברה היהודית למוזיקה מימי הבית השני ועד תקופת התלמוד. בימי הבית השני זכתה המוזיקה למקום מכובד בחברה היהודית לזרמיה. המוזיקה הפולחנית שליוותה את עבודת הקודש בבית המקדש הייתה מרכזית ומקובלת. בצדה התקיימה מוזיקה יוונית, והיא חדרה לעתים, ברמות שונות, לחיי התרבות של עם ישראל, ואולם דומה כי המוסדות היהודיים מימי הבית הצליחו לסנן את ההשפעות הדתיות והתרבותיות של המוזיקה הנכרית. אחרי מלחמת החורבן וביתר שאת לאחר מרד בר כוכבא כנראה פגעה מוזיקה פולחנית אלילית בצורה משמעותית בחברה היהודית, ועל פי המקורות חכמיה ניסו להילחם במוזיקה זו בדרשות רבות אך באופן תמוה לא הטילו עליה איסור גורף. יחסם של החכמים למוזיקה היוונית והרומית היה חוליה ביחסם המורכב לתרבות יוון ורומא, שבצד איסורים הלכו והתרבו בו ההיתרים, כשהתברר שאין באיסורים כדי להשיג הגנה תרבותית. עיון ביחס החכמים למוזיקה מדגים את המערכה המשתנה שניהלו חכמי ארץ-ישראל נגד השפעות פגניות למיניהן. The article traces the attitude to music of the Jewish society in Eretz Israel from Second Temple times to the period of the Talmud. While the Temple still existed, music played an important role in the lives of the many groupings that comprised Jewish society. Music was a central and customary element of the sacred service in the Temple. Alongside it there was also Greek music, that at times made inroads into the cultural life of Jewish society on various levels. However, it seems that Jewish institutions of the time managed to filter out the religious and cultural influences of this foreign musical tradition. After the destruction of the Temple, and even more so after the Bar Kokhba Revolt, the Hebrew sources point to the existence of pagan ritual music that had significant damaging influence upon Jewish society. The sages tried to counter it through many sermons, but — surprisingly enough — not by absolute prohibition. The way they treated Greek and Roman music was one aspect of their complex attitude toward the culture of Greece and Rome, one that side by side with prohibitions increasingly tended toward lenience and permissiveness once it became clear that prohibition did not provide defence against cultural influence. Study of the sages' attitude toward music highlights one example of the how the campaign waged by them against various pagan influences upon Judaism underwent change and transformation.