The meaning of group music therapy among teenage girls uprooted from Gush-Katif / משמעות הטיפול הקבוצתי במוזיקה בנערות שנעקרו מגוש קטיף

• Published in: מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית 2013-06, Vol.כא (37), p.61-87
• Main Authors: וייס, חוה, אמיר, דורית, Wiess, Chava, Amir, Dorit
• Format: Article
• Language: Hebrew
• ISSN: 0792-6820

במהלך העקירה מגוש קטיף נפגעו מערכות חיים רבות של תושביו, כגון החינוך והמשפחה, שאיבדה את ביתה ואת שגרת החיים שהייתה מורגלת לה. מערכת מרכזית נוספת שנפגעה היא הקהילה, אשר ברוב המקרים התפצלה ולעתים אף התפרקה. מאמר זה מציג מחקר שנעשה כשנתיים לאחר העקירה, והתמקד בטיפול קבוצתי קצר מועד במוזיקה בשש נערות בנות 12—14 מעקורי גוש קטיף. מטרת המחקר הייתה לבחון את משמעות הטיפול עבור הנערות ואת השפעתו עליהן. המחקר התבסס על שילוב של שיטות איכותניות וכמותיות. ממצאי המחקר מצביעים על שלוש קטגוריות מרכזיות: פוסט-טראומה, אבדן והתמודדות. הפוסט-טראומה באה לידי ביטוי בתופעות חודרניות, כלומר חוויה מחדש של האירוע הטראומטי, הימנעות מביצוע מטלות ועוררות גופנית ונפשית רבה. האבדן התבטא בתחושות של חסר, געגועים, כעס וכאב. ההתמודדות התבטאה בדרכים שונות: פעילות גופנית מוגברת, הבעת רגש, אמונה ותקווה, חברות ותפיסת הקבוצה כמקור של כוח ותמיכה. עוד נמצא, שלסוג זה של טיפול קבוצתי קצר מועד התאים מודל עבודה מובנה יותר מאשר מודל עבודה שאינו מובנה. ביטויי הפוסט-טראומה פחתו באופן ניכר לקראת סוף התהליך. ביטויי האבדן שהתגלו בתחילת התהליך פחתו באופן ניכר בהמשכו, וחלקם אף נעלמו לקראת סופו. התהליך שעברו משתתפות המחקר דומה לשניים מתוך חמשת השלבים של עיבוד אבל על פי קובלר-רוס (2002). In this study we examined a music therapy process which was conducted with a group of six religious teenage girls in Israel. These girls were uprooted from Gush Katif in 2005 as a result of the Israeli disengagement from the Gaza Strip. The purpose of the study was to examine the meaning and significance of group music therapy for these girls after they suffered the trauma of being uprooted from their homes. The study consisted of a group of six girls, aged 12—14, who lived in one of the temporary communities set up in southern Israel to house the displaced settlers. The therapeutic process consisted of 12 weekly meetings, each lasting 90 minutes. The research was conducted two years after they were uprooted from their homes. The research findings are divided into three major categories: post-trauma, loss, and methods of coping with the trauma and loss. Post-trauma was characterized by intrusive phenomenon, avoidance and excessive arousal. Loss was characterized by feelings of bereavement, longing, anger and pain. Methods of coping included physical release, expressing feelings, faith and hope, and group support. The participants went through a process of working through two of the five stages of mourning delineated by Kubler-Ross (2002). The research shows that more symptoms of post-trauma were aroused during the second, unstru